מדי פעם להיות מקום ראשון זה לא מספיק.

ללכת כי כולם הולכים.

טינה פיי מנסה את ידה בדרמה. התוצאה חביבה, גם אם לא תחדש לכם כלום.

שני סרטים שעושים הכל לפי הספר, ומדי פעם זה בדיוק מה שצריך.

בלי מונולוגים סוחפים, בלי דיאלוגים שנונים, בלי עלילה אפית – רק קרב אחד שמראה את הביורוקרטיה של המלחמה. וזה נהדר.

כבר עדיף ללכת לים.

כמו פרק מוצלח ב"מראה שחורה" שחבל שבאמת לא היה פרק באיזה שהיא סדרה.

לא אותנטית, לא מושלמת, אבל עדיין מאד מוצלחת.

לשירת כל ההמנונים של כל הארצות בבת אחת, הקהל יתבקש לעמוד.

"ת'אנדרבולטס*" פתח ממש ממש בסדר, תודה ששאלתם.